כללי

כללי
החברה האנושית יוצרת פסולת מסוגים שונים ומגוונים באופן מתמיד.

הגידול באוכלוסייה והעלייה ברמת החיים וברמת הצריכה גורמים לפגיעה סביבתית גדולה ביותר הנובעת, מניצול הטבע, מפליטת גזי חממה ומהצטברות פסולת מוצרי צריכה של הציבור.

במדינת ישראל מיוצרת בכל שנה פסולת עירונית בכמות של כ- 4.8 מיליון טונות בהתווסף הפסולת התעשייתית ופסולות אחרות מגיעה כמות הפסולת ל 6.2 מיליון טונות בשנה והיא גדלה בכל שנה בשיעור של כ–3-5%.

בשנים האחרונות, כל תושב ייצר בכל יום, בממוצע כ – 1.6 ק"ג אשפה מתוך כלל הפסולת המיוצרת במדינת ישראל. כמו כן כ- 75% מהפסולת המוצקה הוטמנה באתרי הטמנה וכ-25%  בלבד הועברה למיחזור. מצב זה הפוך מהמגמות הקיימות במרבית מדינות האיחוד האירופי, שבהן רוב הפסולת מועברת למיחזור והשבה ומיעוטה מוטמנת.

פסולת ציוד אלקטרוני וסוללות
בתרבות הצריכה המודרנית, הנמצאת במגמת עלייה מתמדת, ובעידן הטכנולוגי שבו אנו נמצאים, עולה השימוש בקרב הצרכנים במוצרים חשמליים ואלקטרוניים, וכן עולה תדירות החלפתם במוצרים בטכנולוגיה מתקדמת יותר הדבר מביא לכך שנוצרת כמות גדֵלה והולכת של פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני. פסולת הציוד החשמלי והאלקטרוני אינה הומוגני, והיא מורכבת מסוגי מכשירים ומרכיבים רבים. כ-50%  מפסולת זו מורכבת מברזל ופלדה, כ- 20%  מפלסטיק, לרבות מעכבי בעיר, כ-10% נוספים מתכות אחרות  ועוד כ-3%  של מעגלים מודפסים.

הרכב הטרוגני זה מצריך התייחסות מיוחדת לציוד החשמלי והאלקטרוני ולפסולת הנוצרת מציוד זה, כדי לצמצם את השפעתם הסביבתית. בין השאר קיימות בעולם ובמיוחד במדינות העולם השלישי תופעות של פירוק וטיפול בפסולת ציוד אלקטרוני, לצורך מיצוי מרכיבים בעלי ערך שבפסולת באופן לא מוסדר בלא תשתיות סביבתיות ובטיחותיות הנדרשות לשם מניעת זיהום הסביבה ופגיעה בעוסקים בכך.

משקל פסולת הציוד האלקטרוני והחשמלי בישראל מוערך בכ- 85,000 טונות לשנת 2010 ושיעור הגידול בכמות זו משנה לשנה גבוה משיעור העלייה הכולל בכמות הפסולת המוצקה בישראל.

לטובת הטיפול בפסולת זו יזם המשרד להגנת הסביבה את החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות התשע"ב-  2012ובמסגרתו הסמיך גופי יישום מוכרים אשר יפעלו לקיום הוראות החוק.

 ההסדר בחוק לטיפול בפסולת אלקטרונית וסוללות
החוק המוצע כולל הסדר מקיף לטיפול בציוד אלקטרוני ובסוללות ומצברים בישראל, המבוסס על עיקרון מרכזי של אחריות יצרן מורחבת, ולפיה, כאמור לעיל, מוטלתהאחריותעליצרןאויבואןלטפלבפסולתהנוצרתמהציודהאלקטרוניאוהסוללותוהמצבריםשהואמוכר, ולשאת בעלות המלאה הכרוכה בכך.

 החוק מהווה נדבך נוסף במדיניות המשרד להגנת הסביבה לטיפול בפסולת מוצקה, ומצטרף להסדרים קיימים ובהם היטל הטמנה על הטמנה באתרי פסולת, פיקדון על מכלי משקה, חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים תשס"ז, חוק להסדרת הטיפול באריזות תשע"א-2011  וכן הסדרים מתוכננים להפרדת פסולת במקור בבתי תושבים.

תועלות נוספות הצפויות מיישום הוראות החוק המוצע הן עידוד ופיתוח תעסוקה בתחום המיון, ההכנה לשימוש חוזר והטיפול בפסולת ציוד אלקטרוני ובסוללות ומצברים. השתייכות ישראל לחברת המדינות המיישמות הסדר לטיפול סביבתי בציוד אלקטרוני ובסוללות ומצברים תמַצֵב את ישראל כמדינה מתקדמת מבחינה סביבתית וכמי שפועלת לפי פרקטיקות בין–לאומיות מומלצות.

 ההוראות העונשיות בחוק
על מנת להביא ליישום החוק ולטיפול בפסולת אלקטרונית וסוללות בצורה הטובה ביותר נקבעו בחוק, לצד הוראות היישום, גם הוראות עונשיות (פליליות) על מפרי החוק.

בחוק קיימות שלוש רמות חומרה של ההוראות העונשיות. הנמוך הוא השלכת פסולת ציוד וסוללות בניגוד להוראות אחראי לפינוי פסולת ואי–הצגת מידע בנוגע להחזרת פסולת ציוד וסוללות שהוא קנס בסך של כ- 30,000 ₪ לפרטי ו-60,000 ₪ לתאגיד.

הרמה הבינונית הם עבירות של אי–קיום חובות דיווח ומסירת מידע, אי–קיום חובות ניהול רישום ועיון, הפרת החובה להתקשר עם גוף יישום מוכר, אי–תשלום היטל, אי–קיום תנאי שנקבע בהכרה בגוף יישום מוכר, אי–ביצוע איסוף ופינוי של פסולת ציוד וסוללות בתחומו של אחראי לפינוי פסולת, אי–ביצוע הפרדה ופינוי של פסולת ציוד וסוללות, אי–קבלת פסולת על ידי משווק, ייצור או מכירה של ציוד או סוללות שלא בהתאם להוראות שקבע השר לעניין אמצעי הפחתה במקור או סימון.

ברמת החומרה הגבוהה ביותר קבועות עבירות של אי–ביצוע מיחזור מוכר של פסולת ציוד וסוללות בהתאם ליעדי המיחזור, הפעלת מרכז לפסולת ציוד וסוללות או מיתקן טיפול בלא התשתיות הנדרשות או ביצוע פעולות טיפול בניגוד להוראות החוק המוצע, והפרת איסור הטמנת פסולת ציוד וסוללות, אשר יכול להגיע עד לעיצום כספי בסך של 600,000 ₪ לתאגיד.